"להתראות" אמרת עם בוקר,

מבושם עדין, בחליפה, מעונב,

לא מוכר,

ואת הכסות שלבשה הזרות

אני מנסה לפענח עם מילים, כתובות,

להגמיש את המרווח, שפעם אולי חיפשתי.

"להתראות גן עדן" מתנגן לי סרג'יו מנדז,

וקולו נינוח ושלוו, בפורטוגזית

נשמע כה בטוח לא להבין,

להתרווח ולשכוח,

 

הדקות חולפות, ונשאר זמן רק

לחטוף את המפתחות.

במכונית נפתרת האפיזודה,

רק זמנית,

הזרות הרגעית שחשתי,

בתוך בית בובות.