קולך

31/10/2012 10:44 | חרות
בס״ד



ילדתך אבדה 
בתוכי
ועיני הפלדה 
מסרבות להיכנע לבכי.

כשהיא בוערת בי 
עד העצם
ודמותה כמו מתעקשת
להיות עלומה
היא נגלית לי בין כותלי כתביך,
בין תווי הלב הנחבאים במהומה.

ילדתך אבדה 
בתוכי
וגשמי הקללה והברכה
שזלגו מעיני 
לא קסמו לה לשוב
ממתינה היא בעצלות נמלים
לקולך האהוב.