בס״ד

לעת מצוא אשכח

את רוחותי הגועות בבכי

לחדול.

בשך הכעס אברח

לציפור נפשי ההומה

לגדול.

אל הסהר 

אדון השקיעות

האר את חשכת לבי.

אל השחר

אדון הפריחות

הצמח חצב מסלע כאבי.

בקתת העץ 

החלה להקריח

והחורף הקרב ובא

רוחות השמיים משביח.

עריסת עולל

נעה 

בין שמיים וארץ,

כבוד הנשמה המחולל

עוטה תפארתו

עד זוב דם מפשיט השרץ.

אל הרוך והצחוק

אדון השלום

נצח את מלחמתי.