בס״ד

אני חיילת של כאב

כמו עטלף עיוור לאור

מוצאת על מה להתאכזב

כשאתה פה אני קוראת לך לחזור.

מסרבת להשיל את מעיל הדאגות

מתקפלת כעובר לתוך פחדיי.

מידי לילה מטפטפת קוצים לערוגות

לדכא את פריחותיי.

מתהפכת במיטה

מתי תביט בי אתה?

ועינייך עוקבות אחר עיניי.

משתקת החלטה

את הוילון מסיטה

שישמור חיץ של זרות מעליי.

אני שולחת מבט אדיש

ומול חום הוא לא עמיד.

אך עוד אכנע להתאהב

בניצוץ שקורא לבעור.