אמרתי לו שאני מגשימה לעצמי חלום וההסבר שלי היה יסודי מאוד. לבסוף התרצה האיש. הוא הבין שעדיף הגשמת החלום הזה מהגשמת החלומות האחרים שלי. הוא אפילו הבטיח להשתתף בחצי מסכום הלימוד. הבטיח ולא קיים. אז בכל יום שאני נוסעת ללמוד, אני לוקחת ממנו "כסף קטן" לנסיעות ולאוכל. שלוש שנים - תעשו חישוב.

אחר-כך הבאתי את חומר הלימוד הביתה והוא דיפדף בספריי כאשר לא הייתי בבית, כמו שהוא עושה תמיד. מה כל הפוזות האלה שאל כשהוא מפנה יד רועדת לדף האיורים של מנחי העבודה בשיאצו. "זה קמא סוטרה": הוא אמר. מיד לקחתי מידיו את הספר שלא יצבע לי בכחול את הדפים הלבנים ואמרתי לו: "זה לא כמה סוטרא, בסה"כ שניים ורק אחד מהם שוכב ובכלל, אתה לא מפרגן לי". אז הוא הראה לי שהוא כן מפרגן וקנה לי עוגת גבינה שיהיה לי כוח לשיאצו וקרם לאחרי שאני אסיים ללמוד. אמרתי לו ששיאצו עושים על בגדים והוא אמר לי: נכון - עד היום אני באמת לא יודע איך נכנסת להריון.

אחר-כך הגיע תורם של הילדים שלי להעיר הערות. יצאתי עם ביתי כדי לקנות לי מכנסיים לבנים לתרגול שיאצו בחנות של "הנס", שם היא קונה את מכנסיה. דור של נפילים הילדים שלנו. המכנסיים שעושים היום הם באורך הקביים של הליצן מהקרקס של ילדותי. הבת שלי מביטה בקיפולי הבד הרבים שבחלק התחתון של מכנסי ואומרת לי שאני נראית כאילו נפלתי לתוך המכנסיים. אני שמחתי על שאני וביתי לובשות את אותה המידה. שמחה וטובת לב חזרתי הביתה (עם המכנסיים ) וישבתי ללמוד. ברק, רעם, הפסקת חשמל. הדלקתי נר ולאורו ישבתי על ברכי ישיבת שיאצו כאשר כרית מונחת מתחת לברכי ואחרת בין ישבני לחלק האחורי של ירכי. וכך רכנתי על ספרים עבי כרס. בחוץ קר וגשום ואני מתעטשת עיטוש גדול. ש י א צ ו.

לבריאות.