אתה כמו בוקר

בשעות הקטנות והעמומות

כשהאור מגיח בעדינות וכמעט בשקר

אתה כמו בוקר

בשעות הקטנות כשמבינים שעכשיו הגיע הזמן.שהחושך הואר.

ומתגעגעים לחושך...להכרות עם השקט

ואז נידמה שגם אותה זריחה היא מוכרת

משהו נקרע מבפנים,עכשיו נגמר.עכשיו מתחיל.

ואתה כמו בוקר

את הבוקר זוכרים,מלפני ולפנים...

כמו שהיה כשהיינו ילדים.

תמים ומוכן ותינוקי ונקי

אותן שעות שבהן כל העולם נפרש לרגלייך

כל היום מחכה,קטיפה לבנה באמצע מדבר,

או מתחת לגשם.בין פתיתי שלג...

ואתה חסד של אלוהים

נקודת אור קטנטנה שמבשרת-

הכל תמיד משתנה

החושך הוא מקלטכם אך האור הוא ביתכם

אתה כמו בוקר

בשעות העמומות כשאני עוד לא בטוחה

מה מציאות ומה חלום...

כשאני פוגשת אותך פתאום

עברה שנה, ועוד בדיוק שנה.

וזה עדיין אתה,

ביישן ורזה ומהוסס

בין סמטאות רחוב מבולבל

עכשיו אולי שבע בבוקר.

ורק אותך, בהיר, יאיר,

אני זוכרת.