חושים

אדומות אוזניי מצעקות

נטרפתי כסופה

בים של דאגות

הזמן שלי חיוור

גיששתי באפלתו

אצבעותיי מדממות כבר

מנזקי המחשבה

דיברתי נכוחה

צליליי ניטוו מפרש ברוח

אחזתי בקרנות היכל

תמות נפשי , אכזבותיי

הרחתי פרח בר

נבטה החשכה

לפתע מתוכי

טעמתי טעם מר

של הצלחה