שלוש דקות

שלוש דקות במרחב הזמן

הכרה באה למימוש

אך הזכרון מחלחל לא תם

כנראה לעולם

יקבל צבעי ענן שקוף לבנבן

עם ניצנים ורודים

מתפוררים ונובטים מחדש

בתוגה

מוזיקה של פרֵדות,

קוראת לה

היא כבר כאן, נוגה, איטית,

שורדת

זמן בו קול רך נשי בא נכון,

בא ומטהר ממעמקים,

מפנה מקום, עדיין לא למילה

"אִם"