נשאו אותי לארץ ישראל עם נשמה טהורה,

ילד חכם, אוהב,תמים,דובר אמת בנשמה.

התפללתי כל הדרך שנגיע בשלום לארץ,

כשהאוניה עגנה התפללתי עוד ועוד במרץ.

 

כי הלילות היו קרים,הימים מלאים בדמעות,

של אימא,של האחים שהבינו את כל הטעויות.

שלא לוקחים ילד כמוני לארץ לא נודעת כלל,

התפללתי להחזיק מעמד,בן הילדים על הספסל.

 

שריטה עמוקה שכזאת קשה להסיר את הצלקת,

התפללתי לתוך הלילה שתחלוף ולא תהייה כואבת.

אמרו לי להתפלל לא אחוש את הכאב.התפילה עוזרת.

לצערי למרות הכל ולמרות מאום לא נשכח כמו מחברת.

 

התפללתי אחים הייתי אמיץ,שוכב על הגדר עם כל גופי,

נתתי לכולם את הטוב שיש בתוכי,אמרתי תתפללו איתי.

התפללתי שלא אשכח את אימי,את כל אשר חנכה אותי,

הארץ הזאת חזקה,בשקרים הלבנים,בלקיחות,כמה הונו אותי.

 

התפללתי התפללתי רק היש מישהוא ששומע אותי.