לַיְלָה לָבָן

08/08/2006 10:09 | rov

בְּלַיְלָה לָבָן                                      
אוֹר לְבָנָה נִבַּט מֵחַלּוֹנִי
מֵעִיר שַׂרְעַפַּי.                                         
וַאֲנִי מַבִּיט בְּכִסּוּפֵי רוּחִי
הַמְּאֻיָּרִים מֵעַל רֹאשִׁי
כְּתְּמוּנָה מוּחָשִׁית.

צְבִיָּה בָּרָה וַעֲנֻגָּה
אַוַּת נַפְשִׁי.
זָכַרְתִּי חַסְדֵי דּוֹדַיִךְ
כְּיַיִן נוֹשָׁן
אָנִין לַחֵךְ.                                 

מוֹשִׁיט יָדִי
לְלַטֵּף
לַחוּשׁ
לָדַעַת
לְהִזָּכֵר

וְאַתְּ
הוֹלֶכֶת
מִתְרַחֶקֶת
מִתְפּוֹגֶגֶת
כְּמוֹ לֹא הָיִית    
 
 
    
            


עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.
(שיר השירים ג - א)