בבית חולים הבריאה

מקוצרי הנשימה באים בבוקר

מחוסרי ההכרה באים לפני הצהריים

הגוססים באים בצהריים

והמתים מתים בשקיעה

בבית חולים הבריאה 

יש סדר

וככה אנשים יודעים מתי למות, מתי לבכות

כי לחיות אפשר תמיד

אבל למוות צריך להיות זמן מדויק

בבית חולים הבריאה השקיעה הייתה מהפנטת

מהפנטת כל כך שהסיחה את דעתם של כל האנשים מהמת

מהפנטת כל כך שכשראה המת את השקיעה - השלים עם המוות 

השלים עם המוות כי חשב שמגיע לו שקיעה כזאת מפוארת

על חיים כל כך קשים.

ואם סוף סוף יש הזדמנות - אז למה לא לנצל אותה?

ולמנהל של בית חולים הבריאה

הביאו פרס נובל על ההמצאה

ואמרו שכעת אנשים לא צריכים לחשוש

מתי יבוא המוות - באמצע החג, בזמן השינה

עכשיו פשוט צריך להכנס לבית חולים הבריאה

ולחכות לשקיעה.

ובשביל הכבוד, מנחה הנובל ניסה את ההמצאה

והוא הלך מלא גאווה אל בית חולים הבריאה

וכל הקהל, כל צופי הנובל, וכל אנשי צוות בית חולים הבריאה

חיכו לשקיעה.

והשקיעה הייתה כל כך יפה הפעם

כאילו ידעה שמסתכלים עליה המון אנשים

ומנחה הנובל מת במיטתו כמתוכנן - מלא בגאווה,

אך כל הקהל, כל צופי הנובל, וכל אנשי בית חולים הבריאה

צפו בשקיעה בשקיקה, 

ושכחו מהפרס, ושכחו מהמנחה, ושכחו מההמצאה.