בס״ד

מסתבר שכל שנדרש ממני בכדי להסיר את העייפות 

היה למתוח קוים כחולים מעל העיניים ולצבוע את שפתיי בצבע ״טבעי״ מנוצנץ. 

ולהפוך בכמה רגעים מלכלוכית לנסיכת ההאפי אנדינג (בלי נסיך שירכב איתי אל האופק בכרכרה מפוארת- פרט שולי).

כמה קל היה אם זה היה הפתרון לעורר את הנפש שלי מתרדמתה העמוקה. 

שני קווים, משיכת מכחול אחת והופ אני מנצנצת לכל עבר באור יקרות.

כמה העולם הזה מגוחך.