בס״ד

חצויה.

לפעמים אני כל כך רוצה שתעזוב אותי רק לכמה רגעים. 

(ותודה שאתה לא ממלא רצונות מטופשים כאלה).

אבל המצפן שלי אומר אמת בלי להתחשב ברמת החדות שבה הקליעים חודרים לי ללב וזה כואב.

כאב של החלטות.

כאב של ערנות הרצונות.

כאב של קריעת השד הזה מתחת לעור שלי.

אני כמהה לרגעים של בהירות על קצה הר נטוש שרואים בו למרחוק ומרגישים הכי קרוב שאפשר,

כך שלא נדרשות מילים שיתיימרו לגמגם רגשות. 

אני כמהה להרגיש אותך.

אבל האמת היא,

שאני לרגע לא מפסיקה להרגיש אותך

זאת רק אני שחומקת מבין האצבעות שלי.