יפה ועדין הוא,

בא אלי בחלומות.

עיניו בוכות, ליבו קורן

וחולצתו מגואלת בדם.

אני קוראת מחשבותיו

על מלחמות עקובות דם.

יש לו תקוות,

הוא מגלה לי את כולן.

הוא לא כועס

רק מחכה

למי?

 לכולם.

 

 

יום אחד

הוא יבוא אלי במציאות

עיניו קורנות, ליבו בוכה

כי חולצתו שוב נקייה כמו פעם

והכתם ירד לליבו.

שם, הפך לפצע שלא מגליד לעולם.