שחל ופתן ארמוס בך

כפיר ותנין אשעבד לאהבתך

ארץ כבשתי למענך, לא אשיב

זבחים אעלה לך

זדים אמגר, בי נשבעתי

 

קורא אלייך, קורא לך

קטורת גופי מנחת ערב

אשת חן, חילותיי ניצבים תפילה בך

שתולים כזית סביב ערגתך

נכונים קריאתך

 

ערגה לך נפשי צמאה

ומצאה-

את

בעוניי

דמעותיי היו לאפיקי מים חיים

כול כולי מסובים, נסוב אלייך

שיפולים והר

טועם חרוסת חמדתך

 

נוסך דבש בסתרי גופך

כול נחליי דוהרים לים שבך

גאים על היותי בך

מנחות פאר גבר

עוגן בחופייך

 

*ואחר הדברים האלה,

חוזר ושומע שופרות

וחי.