סופר סתם

שירה טרופה בהיכליי

נגיעתה רכה כנפול נוצה

אט אט שוקעת, נודה נדה

בהרמוניה של  תפילת ביתי

שירה דבוקה במילותיי

כטופר מלאכותי על אצבעי

בכסף שורט אני בעומק צווארי

רונות של חול ושל שבת

מקדש אני בדם הסימנים

דובק בד' אמותיי

על מפתן הפזמונים

מזוזת האותיות

קלף חתום בחלב

על משקוף מופתים