אחרי כמעט חמש שנים ומסתכל פתאום אחורה

מה לעזעזל קרה שם, איך הפסיקה האופוריה?

מחשבות מהעבר עם זיכרונות חסרי פשרה

אם היה לי כל כך טוב אז איך הטוב הזה קרה?

סיבובים מצד לצד וצעקות בתוך הראש

עננים שמתכסים בערפל ובלי לחשוש

מתנגד להגיון ועוד ממשיך להיזכר

זה הכל היה טבעי, זה אני ולא אחר.

איך לימדתי עצמי לא לדבר יותר מדיי

איך שתקתי גם אחרי שזה עבר את 'קו הדי'

איך להיפתח זה כמו להיסגר רק עם טריקה

איך סיפור כה דמיוני שלא נגמר בנשיקה

איך לא חיי באגדות עם הסוף המאושר

איך מוצא הוא את עצמו מול גרגיר של חול ושר

איך מרגיש הוא את הקצב שנגמר כשהוא נרדם

שוב ישן ומתעורר ו אזממשיך כלא קיים.

הנה צד אחר,מטבע, שכבר לא ניתן לתפוס

העבר שלי אפל- אבל הוא רק אפל בראש

הנה אחריות נוספת,הנה עוד אחת לאוסף

הדברים הנוספים שלא קרו בגלל החושך.

עמידה נגד הרוח,פיסוק קל בין הרגליים

היא תנשב,אך לא תגרום לי לעצום את העיניים

המשפט הלא נגמר "צריך ליפול ממש כואב.."

שתי רגליים,גוף אחד, עם הראש גם בא הלב.