הנשק
טעון בפרחים אביביים
הפגז הרעיש בעוצמה בזמן פליטת אש שושנים
החייל הוותיק ביותר לבוש בלבן
ומעל ראשו חייך לו ענן
שדה
הקרב נצבע בירוק
נחלים הזורמים בשירה שפכו יין מתוק
הגנרל הראשי מניף את ידו ברכות ומצביע
לעבר קשת השלום בשמי הרקיע
הטנקים
נדמו
הירי פסק
מטוסים עוד ריחפו
בכדי לפזר את שאריות האבק
שהותיר אחריו בקלילות שר השלום
ההוא עם הסוס הלבן
ששכחתי את שמו
בהינף
יד אחת נטויה
העולם הקטן הנהן בהסכמה
לחזון אחרית הימים
לבקשה שמעולה לא ניתנה
שקט מבורך
פרצופו מחויך
המשיח פה, מהטבע נשלח
אך גם אותו מישהו כבר רצח