ופתאום,

כל הדולפינים התגייסו לצבא ההגנה לישראל. גיוס כללי. אמרו - הכל חלק משידרוג ופיתוח של חיל הים. העיתונים חגגו. באמת חגגו. כולם כתבו שזה לא שיוויון בנטל, זה אפילו יותר מזה, יותר עמוק. משהו במיליטריזם נפרץ. אין יותר גבולות, אין חוקים. את כולם אפשר לגייס. מהפינגווינים, והציפורים, והכלבים, עד לחרדים, להומוסקסואלים, לחולי הנפש, לבנים היחידים, לקטועי הגפיים ולעיוורים.

כולם מתגייסים לצה"ל.

בעיתון הראו תמונה של דולפין עם כומתה על הראש, חצי מחייך חצי לא. מאחוריו כלב עומד בהקשב מתוח. אני חיבקתי את דורית שהייתה היפופוטם בלונדינית ושיחקתי לה בשדיים. היא ליקקה אותי, ושאלה - "למה אנחנו לא מתחתנים, יואבי? למה אנחנו לא מתחתנים?"

ליטפתי אותה בראש, "אהובתי, אהובתי" לחשתי לה. "את היפופוטם! איך אתחתן איתך? איך?" שאלתי.

ובעמוד הבא, תמונה של חייל היפופוטם מחייך, הוא מת ברמאללה. תבואו לאזכרה בספארי, כתוב. "כל הערבים האלה, בני זונות. בני זונות" מלמלתי. אבל דורית השתיקה אותי.

אהובתי, אהובתי.

ואמרה לי לישון על כתפה.