א.

האור הרך  היכה באצטרובלים

מתערבל בענפי האורן

שומר סוד

למטה בעמק, נעורה העיר

לבשה אור שמש קייצית

והיינו-

 

את ואני.

 

ב.

 

אישה מחזיקה ורד אדום

שומעת הלמות תופים בליבה

משקיפה על הככר בעיניים כלות

שואלת

הואם יבוא?

האם סתם מאחר...?

 

את.

 

.

ג.

 

הטעם המר של הבדידות

החלל החסר בשקע היתום לצידי

הכרית המיותרת במיטה הרחבה

הרחובות הפתלתלים

 של הכאב.

 

אני

 

 

*וכל העולם-גשר צר אחד.