יושב ליד שולחן עמוס בניירות

חושב על התלאות אותן אולצתי לחוות

תולש עלים, בונה דגמים מאלף רסיסים

ומנסה לדוג שפיות, חושב לחדול ואז למות

 

פתחתי כבר קופת שרצים אחת והנה שוב

אני ניצב בפני אחת כורע כחנוט

ניצב כמו לפני מגדל, זימזום עיקש עודי נכשל

לתור אחר אמת, עייף כבר מלתת

 

שמיים אפורים ואין ציפור ואין ענן

לובש שחורים מורח את הזמן

פונה, דומם, רוצה ומתחנן

האדמה צמאה, אני רווי ללא סיבה

עיניים ירוקות, ללא מיצמוץ ללא דמעה

מנסה לתפוס, לשכוח את כל מה שהיה

קורא בקול חלוש, תלוש,

כמה למגע, עמוס מדאגה

 

הנה אני אל מול אותו שולחן

ניקיתי את המגירות ושוב עודני כאן

בדגם שבניתי חסר עמוד תומך

מתריע ועדיין אסור להתחרט.