את

אישה יודעת סודות

משספת את האור מעל עירומך

עולה אלי כגלים רדופים

כל כולך כיסופים וערגה

מחפשת מנוח

 

אני שורף את דפי העבר

כן, גם מנסה לא פעם, להתחמם לאורם

אך צל הוא צל אהובה

אני עדיין מלטף את הכאבים

כמו פרח, לא בעונתו

 

מנסה לחבק את העתיד

לבוא

בוא יבוא

מתכלת ים או רום רקיע

נושק את עינייך

את

הדמעות שלא זלגו מעולם

 

לא פעם חרמש השטן עטוף ניחוח

צלילי החליל הנוגים מטעים

סובבים כמו פילגשות שדים

 שולפי חרבות רע להכעיס

כמו נטישה של כאב

 

הורדים הלבנים הרמוסים למרגלותייך

הגומות שהותיר גופך במזרן הנכנע

שומר הסוד

אני לך אהובה

גם בהיות רחבת הריקודים-

נטושה.