טוותה בכישור העתיק של סבתא
לא מיומנה הייתה טוויתה
בכל שורה דקרה היא את אצבעה
והדם מדמה נשבעה היא לאהבה
בחלוף הימים קשתה עליה הטווייה
מפאת פרי אהבה אסורה
טוותה היא בעמל רב לפרי ביטנה
ולמושא ערגתה אבי עוללה
עת מלבושו הושלם תלתה על אדן חלונה
עת יעבור אלופה ויבוא אל חדרה
רשפי -אש ירו בה הבריות
הלאביר הנ"ל תמשיכי לחכות?
פקדו ביתה המואר באור נגוהות
קרואי-הכפר ואנשי מזימות
אבוי לך טלייה סוררת
אבירך נתן לבו וזרעו לאחרת
פנתה היא לאובות לידעונים
ביקשה פתרונות חיפשה ורחמים
תוגת הכפר הייתה לנשים
נתנה מחמדיה לגברים זרים
דהתה כותונת הפסים
שרקמה לאביר עלומים
חומה בנתה מסביבה
לגדל פרי אהבה בעצמה
ביום שנקראה
לישיבה של מעלה
לקחה בתה את כותונת הפסים המיותמה
ופנתה לחפש את תאומתה
בכפר השוכן לחוף ימים
ראתה עלם גבוה כבן מלכים
ידעה כי נצר לאבירים
פרשה בפניו את כותונת הפסים
פרש מוטות ידיו הארוכות
אימצה אל ליבו שידע הרבה אהבות
רק אהבת-אחות
חסר לליבו כדי להתאחות
כי כשהיה בדמי ימייו
ספרה לו סבתו על אהבת נעוריו
של אביו מולידו
מורו
ורבו
לעלמת-כפר פשוטה לטעמו