תכלת שקטה23/05/2013 12:00 | נורית ליברמןתְּכֵלֶת שְקֶטָה
רק התכלת אומרת שקט,
אני יורדת אל הַיַּם הַגָּדוֹל
לִמְצוֹא עָצְמִי
בין גליו הכחולים.
מְהַקֶּצֶף הלבן
אני דוֹלַה שירים,
על שְׂפַתֵיהַּ של צִדְפָּה וְרוּדָה
חיוך גדול עלה,
בִּקְשָׂווֹתֶיהַ הִכְּתָה בקול תּוּפִּים.
סרטן בא מולי בהליכה צִדִית
פתח וסגר צִבְטוֹתָיו
בְּקֶצֶב סוער
וַאֲנִי יצאתי בְּמַחוֹל.
שם בים התכלת
בניתי ארמון בַחוֹל הַזָּהוּב
וַאֲנִי הייתי נסיכה
עם כתר זהב.
גַּל עלה על החוף
בָּלַע את הארמון
ולקח אותו לַמְּצוּלוֹת,
שם בת הים תִּשְכּוֹן
בו לַבֵטַח,
עם דַּג זהב
ועם הַדַּיָּג.
נשארתי לבד
בתוך התכלת השקטה
חיפשתי את הסגול
שיעלה גלים בנשמתי.
השמש השוקעת
צבעה את הים באדום.
סגרתי את קופסת הצבעים
שלי. |