עיני קיץ 2006 ננעצות בחרדה,

מביטות במעופי האורות הבורקים,

המאיימים, המפלחים את שחור העלטה,

ונוטפים מעל הבזקים הבזקים.

 

עיני קיץ 2006 אינן אותן עיניים רגועות,

אינן מחייכות, שטופות לחלוחיות שקופות,

דרכן מתגלה הסיפור אודות השעות הקשות,

במרחבים העוינים תחת אש התופת ואימת מרגמות.

 

עיני קיץ 2006 נישאות לעבר השכול, 

בוכות בדומיה על הנשמות שכבר אינן,

וצבע השמים כבר מזמן אינו כחול,

מתערבב הרקיע בצבעי האפור ובשחור העשן.

 

עיניו של ילד תרות אחר מראות האימה,

אוזניו מתכווצות לקול עוצמת הפגזים,

שריקות חדות חותכות בדממה,

ומפזרות לכל עבר שברים ורסיסים.

 

קיץ 2006, ימיו לוהטים ומתמזגים זה בזה,

קולות מלחמה נשמעים מכל עבר,

המוות שולט בכל מקום, נורא המחזה,

הלב נקרע מעוצמת זעקות השבר.

 

עיני קיץ 2006 עוד יבריקו משמחת ניצחון,

כי אלה אותן עיניים שבוכות משמחה ואושר,

עיני קיץ 2006 עוד יביטו באהבה אל צהלת ההמון,

כי אלה העיניים המביעות רק אהבה ויושר.