זה לא מכבר בערו בה סיגליות

אור היה בה

חיים

חמדת קיץ

 

פעם, פרש פרא דוהר

מפסל גופך בגופי

עתה,

מתגעגע גופך היוצא מרחצה

חורז באחת חרוזי זימה

ממתין חתולה

רשפי אש עינייה

 

חולמת להט בבוא החורף דווקא

משקה פרחים קשים

מייחלת- פוחדת מפגש חמדת אש

מסיגה לב, אחוזת בהלה

מסרבת אותות

 

רוחות מיללות בתוך ליבי

איני יודע אם ימתינו בוא החורף

אני איש של קיץ

עכשיו,

איני שומע ציפורים שרות

מחפש את מחצית הכוס המלאה

 

אחר כך,

ככה בשקט

אניח את עיניי

השתיים

על מפתן ביתך.