ושמעתי אז על שפת הים את סיפור הטראגדיה

סיפור מתקתק בצבע דמעות וכוכי דם.

שמעתי אז על שפת הים את סיפור הטראגדיה

והצדפים לחשו לי, הכוכבים ציפו לי

היית אז ארוכה בשנים...היית אז ישנה

ושמעת בנפילתך את האדמה בוכה

וראית לו בעיניים שמחה של אהבה

שמחה של עזיבה.

וההולכים בדרך לעולם לא יידעו בה

את סודות הארגמן

וההולכים בדרך נשבעו להתמכר לשמחתך

אני ידעתי את שלי. ידעתי את שלך.

בשבילים מתפצלים לשניים, באש ותימרות עשן

באנשים קטנים ונעילה. 

ובכפרים קטנים, בבתים נושנים,

בין חלון לחלון נשמעה אמונה רווחת

אין מי שיברח מצו האלים

אדיפוס טווה את גורלו במו ידיו, והוא קורבן

של אהבתי המדומה

הקתרזיס שלנו כאן על האדמה

ידעתי את גורלך, ידעתי את גורלנו

וידעתי שהעונש מצפה לנו, זוג מרושע, ילדים של שדים

ואת הנשמה שטפה לי צדפה מזקקת, וראיתי בה אחות

חדשה

נשמה, אחרת, מסתעפת, מתפתלת , צומחת, בי

מהתחלה