רגע קסום אחד20/06/2013 11:23 | נורית ליברמןרגע קסום אחד
ישבתי בגינת המשׂחקים
הילדים הלכו לגן
והשאירו אותי לבד,
הַצֶּאֱלוֹן שֶלָהַט בְּאֵש פְּריחתו
צָרַב את עורי,
בְּאָדוֹם וּבְסָגוֹל
כמו אֶשֶד מים
זרמה הַבּוֹגוֹנְבִילְיָה לְרגלי
וַאֲנִי התמכרתי לְשֶטֶף
צְבעיה.
השקט צִיֵּץ מִבֵּין הפרחים
צללתי את תוכו
וְנָשַמְתִּי מְתִיקוּתוֹ.
שני לַבְנִינִים רפרפו סביב ראשי
נפשי התרוממה אִתם
רוטטת לקצב מָשַק כַּנפיהם.
מלמעלה
ראיתי בתים קטנים וים כחול
ראיתי את האור.
הלבנינים ירדו על פרחי ההרדוף
להרוות צמאונם.
אחר כך
ישבתי על הנדנדה
והתנדנדתי הכי גבוה שאפשר,
ילד קטן שבא לגינה קרא:
"אמא, תראי, היא מתנדנדת כמו ילדה."
ולרגע קסום אחד
הייתי שוב ילדה קטנה על נדנדה. |