אין עד ראייה בלילות 

הרוח עיטר את הנפש בצער

עטף אז בקור מחשבות 

בליל זה דמעה תכה בקורה 

בחרש על רעף ספוג

טיפות היורה ישתלבו בדמעה 

כשרוח הלילה תפוג 

את גופה את עורה אוויר מחבק

עוטף מסביב וחונק 

אוויר זכרונות מתאסף מתעכר 

ואל סף הגג הוא דוחק