היא באה בקול חלש,

דרך חריצי האור באופן לא מורגש,

היא באה כשאדם שרוי למטה,

וכשמושכות המציאות גוררות הוא - מטה מטה.

 

היא באה משמיים מעוננים,

מנבכי הלב האלוהי והתמים,

היא שטה על ספינה של דמיון,

ואורה מבהיק כאור ראשון ואחרון.

 

היא באה בשעה של כאב,

וייאוש תהומי,

היא באה בדרישת אלוהיי הלב,

ונצחון חלומי - - -

 

התקווה.

 

היא באה מן הרחם,

ועולל יונק את שד האם,

היא באה גם בקבר, כילד שובב,

עת השאיר אדם זכרון מתוק לאוהביו.

 

היא עם הרוח

ורוכבת על גלי הים

היא באה, הייה בטוח,

היא משמעות הקיום בעולם.

 

היא באה כשכל השאר כבר נעלם,

כשהסבל בלתי נסבל וקיים,

היא באה, או אז, נולדים אנו מחדש,

ונמצאת בכל דבר אשר חי ומש.

 

התקווה.

 

 

מוקדש לך - הקורא\ת את השיר.