המנורה העירומה הטילה אור דבשי

על המיטה הסתורה

ואתה,

כבר לא היית שם

 

נשבעתי,

 לא אשא את שמך לשווא

לא אחפש את האש השואלת

גם עת אעצור בתחנות עזובות

אתה- אותך

 

החלומות איתך גוועו מהר מידי

הייתי ורד בנחש יצועך

מים גנובים בחיקך הסוער

מודה,

אהבתי פרא חלציך בתוכי

אש אסורה

 

לא פעם,

הייתה בי זעם צהרים

עד כי התרציתי בך

ממריאה גבהים נסתרים

זורחת,

אלוהים ומלאכים

 

עכשיו,

רק הד הגשם בחלון

נגינת בשרך הולכת ונמוגה

מיתרי גופי נרפים

כמו יודעים-

פרידה.

 

 

*יקר שלי, האמתין תשובה?