לחבק את הגעגוע03/08/2013 18:19 | עליזה ארמן זאביהנה הוא מופיע, עוד לילה,
ערום ועריה, בוהק בשחוריו.
עיניו בקרבי כלפידי להט,
מאירים פצעים חשופים.
אכסהו בתשבחת מחשבות,
פתרונות עקרים.
מהלכת לאורך שידרתו
נוגעת בידיים חשופות.
מעי הומים בי כים
מתמלא בי הגעגוע.
שקופה נוגעת
עד יהפוך לפקעת בוערת.
מלקטת עוד פרח,
מעטרת לזר כיסופים. |