היית שם מההתחלה.

מהשנייה הראשונה שעברתי בדלת ההיא לא הסתרת דבר. 

היית ישיר.

ולא בתור אהוב או בתור ידיד. 

כמו אח גדול. מגונן מהשנייה הראשונה. 

נראתה לי מוזר כל הדאגה הזו בהתחלה, אבל עם הזמן העובדה שיש לי מישהו, כמו אח גדול שידאג לי כיסתה אותי. וזה היה נעים.

פרידות זה תמיד החלק הכי קשה.

לא ידעתי כמה אתה מעריך אותי עד היום.. וכשאמרת עד כמה, ברמה שבכלל לא יכולתי לתאר, הלב שלי החסיר פעימה.

כל הדמעות שיצאו כבר לפניי, התפרצו אפילו יותר.

וגם אתה דמעת קצת, העיניים שלך אדומות.

מאז ומתמיד הראת לי שאתה בנאדם שמבין. 

קשה להסביר עד כמה הגעגוע שלי אלייך יהיה גדול.

פרידות זה תמיד החלק הכי קשה.

גם אם עברנו תקופת זמן שבמיקום אחר הייתה נראית קצרה כל כך... פה הרגשתי כאילו התבגרתי תחתייך.

הפכת אותי לטובה יותר.

פרידות זה תמיד החלק הכי קשה.

מחר מתחילה תקופה חדשה ואחרייה זהו. 

ארגיש כאילו נזרקתי מאחור בעוד אתה המשכת הלאה.

אני אוהבת אותך, כמו אח.

מכל הלב, תודה.