יום כיפור שלי

13/09/2013 14:05 | עליזה ארמן זאבי

יום כיפור שלי...

דפיקות נואשות,

על המפתן גברת שולמן,

נרגשת עומדת,

ידיים ממוללות סינר,

הברות קטועות,

מבקשות אותי אל הטלפון בביתה.

עשר דקות נטמעת בינות,

צמה רטובה מכתימה מדים,

הרחוב כמו גל צונאמי,

תרבות האופניים הופרה,

את מקומם תפסו הג'יפים.

פעיליי גיוס בכל קרן,

גברים נואשים קיפלו טליתות,

ידיים מנופפות לכל עבר,

בשעה שתיים החלה הצפירה.

כמו חול ניגר זרמו הארועים.

מטען המלחמה ההיא,

לוחמים ללא חת, יפי נפש,

שכול, יתמות, כאב,

חברים שאבדו לעד,

ארבע עשורים חלפו מאז...

יום כיפור שלי...