מריח את ריח העשן והמתים

רואה את השמים שהפכו שחורים

שומע את יללת הפצועים הכואבים

נוגע בפנים המתים ומתים

טועם את המוות הרע

 

לעולם אחיי ורעיי חסרים

אני יודע מתים

חסרים ומחייכים

חסרים את החוש השישי-

החיים.

 

לעולם אוליך כאביי במשעולי ברזל

בלילות טרופי שינה קרועים

לעולם לא אצלח לגדה האחרת

מעולם הרי לא צלחנו הכאב

הגשרים שלנו כשלו עם הלב

 

הגשם לא ירד כאן לעולם

אין ראשית ואחרית

סתו וחורף 73 נגדעו לעד

כפרת מתים וחדוות חיים

 

אחרי ככלות הכל-

"רות"

מתים- "סוף".