אני ואתה22/09/2013 07:52 | גד לויאדם אתה
מחייך בשנתך
לא ידעתי איך לגעת בחיוכך ביום
יפה ושקט ממתין גופך ליום הבא
הדמעות באות לי כך מתוך תחושת ביתיות חמה
ידך המלטפת מכניסה שלווה לתוכי
הילדים במיטתם חולמים בשנתם חלומות שלא מכאן
גדל בתוכנו פרח גדול
אהבה נעשית קלה יותר ויותר
אני חופשיה ואסירה מרצוני באדם שבך
קולות הנצח ישארו רחוקים
געגועי קרובים במרחק נגיעה
הגם כשאני נוגעת אני עדיין מתגעגעת
לו יכולתי להיות אני ואני להיות אתה
|