באר

באר

סגרתי על פי באר בסלע

שסחבתי במורד ההר.

אטמתי אוזניי באגרופים

שקפצתי בידיי.

עצמתי עיניי מראות עשב

שוטה שצמח בגני,

צמח והתעצם ,

עטה והצטמק,

קומתו שחה,

וסורג סגר על ליבו.

סגרתי פי כבאר חרבה.

מילים נמחקו בלבן.

נוצת הדיו נטמנה בין דפים

שהצהיבו באור עששית קטנה.

עשב שוטה האפיל חלוני,

כמסך אפור ללא צורה.

עננים מלאי חמלה

שפכו תוכנם בגני.

ואני בהיתי במסך

כמו צופה במחזה שלא היה .

רחלי ג.

10.13