(שירי ערש הם עצובים

אולי זו הסיבה שקל להתמכר לעצב)

 

שיר נוגה, רך, משקיט, לא מעיק

לא ממש נוגע

כמו אגם של שמים מרחפים

שחפים חגים בטבעת

היכן שהוא דג עושה בועה

 

(לא עצב של סיפור הפרברים,

כי מחר יהיה טוב)

 

בפארק על דשא לשכב על גב

להתבונן להקשיב

כמו בתוך קניון של טבע

שרוחות בו שרות עם חליל פאן

 

משום מקום שקית פלסטיק,

לאן ומתי תגיע אל האדמה...

 

ופתאום, העצב עובר...