בינות הרוך והאור , עיניים ולב

שרועה עלי כגשר אהבה מלבב

שיר חמדה שלא נגמר

הלל לעבד, משורר עבר

קליעים על מיטתי

את חמדה, חמדתי

 

ערב יורד בסמטאות חיי

זכה, מזמינה ומנחמת

נלחמת למעני בחשיכה יורדת

חובשת את פצעי לבבי

דמעותיה נחות על חרפת עיניי

דואבות קשות ועצובות

כמו, מעולם לא די, די

 

כמו מעות לחסר בית ואחר

לחם חם לרעב וחסר

ברחובות אין סוף של נשמה יתרה

מתפללת אותי, שוב ושוב,נמרה

גורמת לשמש לזרוח באפלה

כטעם אש שפתותיה, ראשונה  

 

קליעים נמוגים בחדרי לבבי

אקדחים יצוקים במפלשי גופי

לעולם את, היותך עימי

פרח  בינות בליסטראות גופי

את לי לעולם-לו יהי

לו יהי

 

*אהובה,

האקדח שלי נגנב.