סתיו  ארגמני מרהט

את חדריי וחלונותיי

נושקים לעלים עפים 

ברוח קרירה ומבטיחה

מתמיד.

כל נחליי זורמים בי

ועדיין אינני מלאה

מטל ומטר

הפוקדים לעיתים 

את נפשי

כבועת אויר שקופה

עדיין לא יודעת את

רזי הקיום.