שנתי לקחה את מקל הנדודים

ויצאה לטייל בעלטת הלייל,

לקחה עימה לילות טרופים

העירה חלומות לא ברורים,

שנתי הנודדת לא שואלת שאלות

וגלגלי שיניים בראשי ללא תשובות.

פותח ספר וסוגר

אל תוך בכי תינוק ממרר,

מחשבות נודדות אף הן

קבוצות ,קבוצות ללא חן,

מחפשות להן מעודדות

עם כדורי נוצות מתנדנדות.

רודף אחר שנתי הנודדת

וקורא לה למורדת,

להניח ראשי על כר

ולפגשו שוב כבר מחר,

עפעפיי נעצמות ,תשושות

מתוך מציאות תלושות

נכנס לממלכת החלומות

ומפזר את ההפגנות,

נפתר משבר הנדידות

משתלב בנפתולי העולמות.