בחולצתך הקרה כקרח

לרפרף בשפתיי החמות

ולאבד הכרה.

איבוד הכרה

אינו מוות

הוא עולם אחר

כי אחריו

נשאר סיכוי 

להתעורר.

 

למצוא את עצמי במיטבח

מכינה לך את התה

לא מקשיבה לצליל

הכפית בזכוכית,

לחשוב "איזה מזל,

אלוהים, איזה מזל"

וליפול על קצה הכיסא

שוב לבד.

 

הבדידות אלי מתלווה

לנשוף

לתוך פני הכוס החמים

לשכוח

למחוק

את הנביאים הקודמים

ועם התה שכבר התקרר

לרפא את כול הפצעים.

 

ואז

בלי שום צער

ליהיות ידועה

כחופשיה בהליכותי

בחולצתך הלוהטת כשמש

לרפרף בקור שפתיי...

רק אז אפשר לעזוב

כבר לעולם אחר

עם ידיעה

שגם אחרי המוות

נשאר סיכוי

להתעורר.