אני:
ריח של אביב עולה באפי
טעם של מלח ים בשפתיי
רוח נעימה ממלאת ריאותיי
שאלתי אימתי??
תפרחת רימונים אפפני
פיטמת רימונים דקרו עיניי
אבקנים קטנים נשרו על כף ידי
ושוב עצמתי ושאלתי אימתיי??
אוזניי כרויות לשמוע תשובה
נדר אדור אחזור בתשובה
מורא לא יעלה על ראשי
לא אתן יותר דרור לייצרי
אשתה עסיס רימונים
מעתה ועד קץ הימים
לעיתים אמולל גרגירים
לעיתים אינק מיץ רימונים
קולה כהמיית יונה
התרה אחר בן-זוגה
כי אביב בא
ומנוח אין עימדה
אבנה לך קן שזור בחוטי זהב
אאכילך פתיתים משנהב
ולו רק תהמי
אליי יונתי
תמתי
קראי בשמי
עד שתצילנה אוזניי
ואז כבר לא אשאל אימתיי???
היא:
אתה מושא כמיהה תמה
זקוף אופי וקומה
"שזוף שמש-מדבר,ורוח של ים"
וכל תו ותו חרוט וקיים
עיניך אש להבים
נמס באש אהבים
בעטרת מילים
ובושם צלילים.
שוטפת עיני בחן גזרתך
טובלת בצוף זמרתך
מתק דבש התמר
בו מתמוסס ונשאר,
מתפשט ככמרבד
בעורקי דמיך
הומים נימי לב
בכאב.
כי טעמתי כרמך
איה אתה אוהב??
אני:
עסיס רימונייך זלג על שפתיי
עצרתי נשמתי עצמתי עיניי
טיפה גדולה כטלל בקר קייצי
ירדה אט אט ונחה על לשוני
כה יפית נשבעתי עיניי
זיעה קרה ניבטה מכפי
שמלת-קטיפה אדומה כיסתה צחור גופך
כיפה חכלילית אספה צמתך
חשתי רעב ללא תנאי
כשעינייך למול עיניי
שקדיות
חודרות
יוקדות
היא:
עד שיפוח היום,ונסו הצללים",
אז אשובה לפה,,
לרעות עימך בשירים
בצלילים מעוטרים
אתך הבנוי לתלפיות,
בעל אלף פיות,
נוטף מתק מילות
לכרמך אבוא למולל עוללת