שכחה

ניצוצות אור,

מבזיקה בירה מקציפה.

היא היתה יפהפיה.

בשפת הים קצף גל,

מאפירים הדי מלחמה,

אהבתיה עד מאוד.

בפרי האפרסק והעינב

מתחבט, הזמן ביסוריו.

מתערפלים חושים בשירה,

כאור גנוז, סופו לגווע

בלילה מעונן.

רוח הניפה 

רסיסי מים נושרים.

אדם נובר בעברו

מסכת סתרים,

צפויה לכשלון.

אין מקום לאהבה

חדשה בחיי.

ענפי הברוש

התעטפו

בחשיכה סמיכה,

נושמים גלי שכחה.

חלומות סובבבוני,

קצוותיהם דוקרים בנשמה.

פעמוני רוח מרטטים עצמותי.

בבית חדרה שתיקה,

צללים כהים קראו לדרור

 

ערב שבת

תה עם לימון, מנטה לרפואה.

זר סיגלית הדיף ניחוח

לא ידעתי מה לומר,  

ליטוף ראש ילד קט.

לוכדת ציפור שירת בדידות.

אהובי מעבר לגדר,

שמש בוקר האירה אותם.

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של גלי צבי-ויס -

ניצוצות אור,

מבזיקה בירה מקציפה,

לוכדת ציפור שיר בדידות,

געגוע.