סוף

איני יודעת מה יהיה בסופי,

נדמה לי,

שלא אתנשא כעשירה

מלומדת, בתו של בעל-הבית.

ממקומי הנעלב, אעמוד לרגע,

איני מוצאת מילים להתמרמר.

דברים יצאו מעצמם ,

ללא בכי הספקות.

 

מורא פלאי ליקר, לנעלה,

הנפש שוקקת חיים.

דברים טובים מובנים כפשוטם.

בלבי הנבוך, הנאמן.

מעבר לאופק החלום

קילפתי צדפה מים זיכרון,

מכוסה ערפל צונן וגשם זרזיף.

גוזל רך בפיתון נח.

ענפי יסמין ושושן אדום מעטרים

ראשי זר.

בטוהר הרגע, מקופל שדה חיים.

 

"כל הזכויות שמורות"    

תגובה של נטע התמר -

איני יודעת מה יהיה בסופי?

נדמה לי , שלא אתנשא כעשירה

מלומדת, בתו של בעל-הבית

לחיות את הרגע, התרופה להתחבטות השאלות.