לא פעם

היית לי ארון קודש

באהבתך זו כים

עתה

עכשיו

עולה המיית כאבך

כרחש השלג המתמוסס

 

אני דואה עיניים

רואה אותך,

מסיט דרקונים מעופפים מלילותיי

הרי זה לא מכבר

את כאן

בג'ינס צמוד וחולצת טי לבנה

אש של אהבה ותשוקה

 

עתה, היום, עכשיו

אני חוזר מעיר לבנה

בי השלג הנשכח, הכואב ,מהר הצופים

זה שנים ויותר

מנגן סקסופון על לב שבור

קורא את צחוקה של מיכל

 

אהובה,

אני מדפדף ברחובות ירושלים

כמו בספר זכרונות ישן

שואף ניחוחות ושואף לשכוח

נוסע צפונה כעושה תשליך

מתמרק לרחובות חדשים

פוקח עיניים

 

אני מנסה לאסוף גלויות נוף

לטיול חדש

מבקש מרפא לגעגוע

אני חולף יריחו וחומותיה

גם הבסטיליה הרי נפלה

ורק את

עדיין

חומות בליבי

 

אני איש של גרניום, לא ורד

באופק עיניים שקופות מייחלות

נטיעות שואפות אהבות חדשות

משכימות ניגון חיי

כמו תווים לכוכבים רחוקים

 

בהנץ היקינטון עת חורף

אני חוזר ומייחל קיץ

מייחל

רחובות חמלה ואהבה

-

את

 

היום, חזרתי מירושלים.