זמנים

נשים מוכות מגדלות ילדים.

פרחי חמנית הרכינו ראש

ציפור

כנף קטנה פורחת

אל תוך הלילה השחור.

לו ידעתי מה נשאר בנשמה?

היה החלום נשגב.

צמרת פזרה רוח שלווה.

חבצלת המים שטחה גבעוליה,

נושקת לנופר,

אהבתה טבולה מי נהר

והשמש, מתמכרת למגע,

רוחפת יופי מבוזבז.

מתפוררת בכחול -זהב.

אותה הנשמה המתאווה,

להמריא אל-על

אי שם במרום יזרח כוכב.

 

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של אסנת אלון -

נשים מוכות מגדלות ילדים,

אלו החויות שלהם.