הגיעו לסיפי

וריחם כריח תשוקות ישנות.

כלניות פרחו באדום

וכיסו עורי בגווני שמש

משזפת ומאדימה.

מתבוננת ברקיע

היכן שהמחשבות נושקות

לאופק.

נימים של תובנה

גולשים במוחי.

תכלת הרקיעים של הקיום

מעולם לא יפתה כמו ברגע זה.

ואני עפה על קצות הדמיון

לעולם שכולו טוב

טובל באינסוף.