לא פעם פורח כרקפת

מרבית ימיו, לילותיו-פקעת

טמון באדמה צרובה, קשה

עד כי, באה רוח

 

מצייר אותך, אוהב אותך

עולה בתשוקה כצבעיו העזים של רנואר

מלטף ברוך,כשקט הנפלא של מנה

טועם אותך כסחלב חם, ביום חורף

 

לא פעם חוזר טעם הורד לשפתותיי

מתוק נשכח עולה עז ומנצח

"כשאתה אוהב, אתה אוהב"אמרת

ואת, אישה, כל כך אישה

 

אני תר בך אקזוטיקה של איים רחוקים

נושק את גופך המתריס לעומתי

דקל שחריי טומן בך אור

אהובה, אני קד לך

 

אני, עובר אורח, אוהב.