אגדה

אדמה משועת לגשם,

בצורת, אין ענן.

פרות יבשו כצמוקים,

בקעו חריצי קרקעית נחל

בעלי החיים צמאים למים.

אויר מחניק התפשט בשדות,

רוח דרומית צרבה, חרכה

אדמה

על פניה זוחלים נחשים

נמלים, בקליפות העצים.

מבעד למסך הדמעות תפילה,

רכושם שועבד.

ללא יבול אדמה הפכו לעבדים.

חלפו הימים, לא נפגעה גאותם.

בקשו לצאת אל ההרים.

בטור עורפי, איש אחר רעהו.

בשביל הפונה דרך סבך הקוצים,

נבלעו בין הצללים

נביעה בנקיק סלע,

תחת קשת אבן נמוכה.

נחצבת מערה למגורים.

בצילי ענפים אפלה,

מוארת אור לפידים עמום

////////////////////////////////////

ילד נולד,

לא ידע את הכפר.

כלבי גישוש מפטרלים

במורד הנחל

משאית ממתינה

הגשם מטפטף.

משתוקק  אל הכפר, 

לשבת צנוף,

על ספה מול האח.

יפה כאן,

בין סלעים ועצים

פרפרים לבנים

מרחפים, במעלה,

צלילי פעמונים, פעיות עדר הכבשים.

סוס גזעי בדהרה פראית,

רעמתו השחורה מנפנפת הרוח.

עכשיו אנחנו כאן,

פתוחים לאהבה, לשמחה.

למנגינת גיטר

גלופי עץ בדגמי גפרורים.

בנוף פראי כה פגשתיה ,

כמלכה היתה לי בממלכת אגדה.

 

"כל הזכויות שמורות"

תגבה של אילנה בר-שלום -

אדמה משוועת לגשם, בצורת.

עד לבוא הגשם ילד נולד, בן 6 .